<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' גיטין</h1>
<h2>דף ג:</h2>
קימא לן הילכתא כר' אלעזר דאמ' עידי מסירה כרתי דתנן רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אילא שנתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אילא מפני תיקון העולם, ומודי ר' אלעזר בידלא כתיב גיטא כהילכתא אי נמי היכא דחתימין עליה עידים פסולין דלא מהני ביה עידי מסירה, מאי טעמא דהוה ליה מזויף מתוכו ואמ' רבי אבא מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול.
<h2>דף ה:</h2>
ושליח הגט צריך שיתננו לאשה או לשלוחה בפני עדים ויאמר בפניהם בפני נכתב בפני נחתם כרבי אלעזר דאמ' עידי מסירה כרתי והעדים נעשין שלוחין.
<h2>דף י:</h2>
ועידי הגט צריכין שיהו חותמין זה בפני זה.
<h2>דף יג.</h2>
ואילו מאן דאיתיה במדינת הים וכתב גיטא ויהביה לשליח ומיקמי דלימטי גיטא לידה מית בעל בלא בנים ולא הוה ידעא דמית ואיתי שליח גיטא ויהב לה ובתר דמלו שלשה חדשים לא הוה ידעא דמית בעלה ואזלת ואיתנסיבת, ההוא גיטא ולא כלום הוא דכל כמה דלא מטא גיטא לידה מיחיים דבעל לאו גיטא הוא דאמור רבנן אין גט לאחר המיתה ויבמה מעליתא היא וכל דעבדינן ביבמה עבדינן לה.
<h2>דף יז.</h2>
גט אשה וגט חירות כותבין ביום וחותמין ביום כותבין בלילה וחותמין בלילה וכותבין בלילה וחותמין ביום וכשר, אבל אם כותבין ביום וחותמין בלילה פסול.
וגט חליצה לא שנא ניכתב ביום וניחתם בלילה כשר דלראיה בעלמא הוא.
<h2>דף יח.</h2>
מאימתי מונין לגט רב אמ' משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה והילכתא משעת כתיבה.
<h2>דף יט:</h2>
ואיניש דלא ידע למיקרא שטרא לא שרי ליה דניחתום ואי ספרא דבי דינא קרי קמיה כיון דמימחי סמיך עילויה וחתים, ואי לא ידע למיחתם או נמי איניש דקארי ולא ידע למיחתם על גיטא מקרעין ליה בסכינא וחתים כדי שלא תשבנה בנות ישראל עגונות, אבל על שטרא אי לא ידע למיחתם אף על גב דידע למיקרא לא מקרעין ליה בסכינא.
מאן דמיקלע לאתרא דלית ביה ספרא יהודאה ואיכא יהודאי דידעין למיקרא כתבא פרסא כתבין יהודאי פרסית וחתמין שטרא או כתובתא ושפיר דאמי.
<h2>דף כא:</h2>
מאן דכתיב גיטא ניפסוק מגלתא שיעור גיטא והדר ליכתביה ואם פסיק ליה לבתר דכתב ליה מיפסיל, דכתיב [דברים כ"ד] וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אילא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשירין לכתוב את הגט ואפילו חיריש שוטה וקטן והוא שגדול עומד על גביהן.
<h2>דף כג.</h2>
הכל כשירין להביא את הגט חוץ מן החירש שוטה וקטן והנוכרי והסומה.
האשה נעשית שליח לקבל גט לחברתה ולהוליך גט לחברתה וכין לעינין קידושין והוא דאיכא שני עדים.
<h2>דף כג:</h2>
אין העבד נעשה שליח לקבל גט וקידושין לאשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין, אבל נעשה שליח לקבל גיטו שלחבירו מיד רבו שלחבירו אבל לא מיד רבו שלו לחבירו.
<h2>דף כז.</h2>
הא דאמרינן אין חוששין לשני יוסף בן שמעון במקום שלא הוחזקו היכא דמצא גיטי נשים וליתיה לבעל דקא אמ' תנו אותו למאן דהיא לא יחזיר לאשה, שני אומר כתובין היו ונימלך שלא ליתנן, היכא דאיתיה לבעל וקא אמ' תינו מקום שאין השירות מצויות יחזיר דאמרינן דהאיי גיטא דהאיי גברא ודהא איתתא דנפל ומיגרשא ביה, מקום שהשירות מצויות והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לא יחזיר, דאמרינן דהאיי גיטא לאו דהאיי גברא ניהו דהא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ולא מיגרשא ביה דאיכא למימר דהאיי לאו דידיה ניהו, השיארות מצויות ולא הוחזקו היני דראבא כי ההוא גיטא דאישתכח בי דיניה דרב חונא דהוה כתיב ביה בישוורי מאתא דעל רכים נהרא אמ' רב חונא חושינו לשתי שוורות, אמ' ליה [רב] חיסדה לראבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב חונא מינך, נפק אשכח דתניא כל מעשה בית דין יחזיר ופשטה ראבא דיחזיר וקא אמרינן עלה בי דינא דרב חונה (ובמקום) [כמקום] שהשיירות מצויות דאמי וקא פשיט ראבא דיחזיר וסוגיין כראבא.
<h2>דף כט:</h2>
השולח גט ביד שליח ונזדמנה לך דרך אחרת או שחלה, עושה שליח אחיר בבית דין ומשלחו וצריך שיאמר בפניהם בפני נכתב בפני נחתם, אבל אם מת השליח הראשון עד שלא הגיע גט לידה בטל הגט.
כהן דימסכן ודחיל דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסרא עליה היכי לעביד, ליתני ולימר לה או לשליח דממטי לה גיטא אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט והשליח עושה שליח.
<h2>דף לב.</h2>
אילו מאן דשוי שליחא למיכתב גיטא לאיתתיה ואזל וכתב ומן קמי דלימטי גיטא לידה אמ' ליה לשליח לא תיתין לה גיטא דלא בעינא לגרושה ובטליה לגיטא קמי שהדי, ובתר דבטליה לגיטא אזל שליח ויהב לה גיטא ואזלה ההיא איתתא ואיתקדשת לגברא אחרינא, ההוא גיטא לאו גיטא הוא דכיון דבטליה מיקמי דלימטי לידה בטיל ליה דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששילח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטיל הוא הרי זה בטיל, קידם אצל אישתו או ששילח אצלה שליח ואמר לה גט ששילחתי ליך בטיל הוא הרי זה בטיל אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, וקידושה דאיתקדשת לא האוו קידושי, דכיון דגיטה לאו גיטא הוא הויה לה אשת איש וקימא לן דאין קידושין תופסין באשת איש, ואי ההוא גברא קדושי בעלמא הוא דקדשה ולא נסבה לא צריכא גיטא מיניה ושריא ליה לבעלה קדמאה, ואי נסבה אסירא ליבע[ל]ה קדמאה דכיון דלרצונה איבעילא הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה, דתנו רבנן [יבמות נ"ו ע"ב] והיא לא ניתפשה אסורה וכי היכין דאסירא לבעלה קדמאה הם הכי אסירא לגברה בתראה דתנן [סוטה כ"ז ע"ב] כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ונפקא מן גברא קדמאה בגיטא ומישתריא לעלמא ומן גברא בתראה לא צריכא גיטא דזינוי בעלמא הוא דזניאת ולא תפסין בה קידושי.
גט שכתבו בין בבית דין בין שלא בבית דין אם בטלו מבוטל.
<h2>דף לב:</h2>
גט שביטלו חוזר ומגריש בו.
<h2>דף סג:</h2>
ואיתמר האיי מן דמשדר גיטא לאיתתיה וההוא גיטא אישתכח דלא הוה כתיב שפיר, אם איתנהו לסופר ולעידים ראשונים כותבין גט אחיר ונותנין, ואם לאו חוזרין אצל הבעל ואומר לסופר כתוב ולעדים חתומו.
<h2>דף סד.</h2>
היכא דנתן גט לשליח ולא ידעינן אי יהביה ניה לה אי לא והשתא אבד גיטא ושליח אומר נתתיו לה והיא אמרה נתנו לי, אם כהן הוא אסירא ליה ולעלמא לא שריא עד דאיכא גט בידה אי נמי איכא עידי מסירה דיהביה ניה לה.
<h2>דף סה:</h2>
גברא דאמ' לבי תרין כתובו לה גיטא לאיתתיה וחד מן הנך שהדי סופר הוא [אין] כותבין ונותנין לה (ואף על גב דלא אמ' להו תינו אבל אי אמ' להו כתיבו) עד דאמר להו תינו, לבר מן המפרש והיוצא בקולר והיוצא בשיארה והמסכין דכי אמרין לשהדי כתבו גט לאשתו אף על גב דלא אמרי תינו כותבין ונותנין, מאי טעמא דאמרינן הני משום דיטרידי הוא דלא אמרו תינו אבל כולי עלמא דלא אניסי עד דאמרי לסהדי תנו גט אין נותנין דאמרינן דלמא רצה לצחק בה, כדתנן [ס"ו ע"א] הבריא שאמר כתבו גט לאשתו רצה לצחק בה ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתו ועלה לגג ונפל ומת אמ' רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחאתו אינו גט, ואמרינן מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קא תאני אם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתו ועלה לגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחאתו אינו גט.
<h2>דף עא:</h2>
דאמרינן נשטת לא יוציא נתחרש הוא או נשטה לא יוציא עולמית בפקח ונתחרש, אבל בחרש מעיקרו כידקא תאני כשם שהוא כונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה.
ולעולם אינו גט עד שיאמר הוא בעצמו לסופר כתוב ולעידים חתומו.
<h2>דף עד.</h2>
וכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חיב במזונותיה ובפירקונה ואם מתה יורשה, ואם מת הוא גובה כתובתה ואם יש לו אח או חולץ או מיבים.
<h2>דף עה:</h2>
כהן דימסכן ודחיל דילמא יהיב גיטא לאיתתיה ומיתסרא עליה היכי לעביד, ליתני ולימר לה או לשליח דממטי לה גיטא אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט והשליח עושה שליח.
<h2>דף עו:</h2>
מאן דכתיב גיטא לאיתתיה ועביד תנאה דאי לא אתי ליום פלוני מגורשת ומת בתוך תנאו אם מת הוא גובה כתובתה ואם מתה היא יורשה. ועד דמאטי גיטא לידה בעל חיב במזונותיה ובפירקונה וכל תנאי כתובתה עילויה, ואם מת ויש לו אח או חולץ או מיבם.
<h2>דף פא.</h2>
גיטא דמסר מודעא עליה לא פסיל בכהונה דתנן כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמי אומרים פסלה מן הכהונה בית הלל אומרים אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה תנאי לא פסלה מן הכהונה, והילכתא כבית הלל.
המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי מן הנישואין צריכה ממנו גט שיני מן האירוסין אינה צריכה ממנו גט שיני מפני שאין לבו גס בה.
<h2>דף פב:</h2>
והילכתא ריח הגט פוסל בכהונה דכתיב [דברים כ"ד] ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא ניתגרשה אילא מאישה פסולה לכהונה, היכי דאמי כגון דאמ' לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אי נמי אמ' לה הרי את מותרת לכל אדם אילא לפלוני כהאיי גונא גיטא לא האוי ופוסיל בכהונה, גבי ישראל אף על גב דימטא גיטא לידה גט פסול הוא ודבריו בטילין ושריא למיהדר ליה, גבי כהן כי (מטא) מטיא ליה גיטא לידה אסירא למיהדר ליה והינו ריח הגט שפוסיל בכהונה ולעלמא נמי לא שריא עד דכתיב לה גיטא מעליא. אבל כהן דכתיב גיטא לאיתתיה כמא דלא מטא גיטא לידה מצי מבטיל ליה ושרי ליה למיהדר עילוה ולית ביה משום ריח הגט פוסיל בכהונה.
<h2>דף פח:</h2>
גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול ואם חובטין אתו גוים על פי ישראל ואומרין לו עשה מה שישראל אומרין לך כשר, אבל חליצה המעשית פסולה עד דאמר רוצה אני.
ואילו איתתא דקבילת גיטה בעידי מסירה ואזלו עדים למדינת הים אי נמי מיתו ויצא שמה בעיר שהיא מגורשת ובתר כין איסתבד גיטה אי יצא שמה בעיר לא סמכינן, דכיון דמחזקא באשת איש אי איכא עידי מסירה אי נמי נפיק גיטא מתותי ידה שריא ואי לא אסירא ואי איתיה לבעל ואמר גירשתיה מהימן.
